For video shiur click here: Shabbos 124
יָתֵיב רַב סָפְרָא וְרַב אַחָא בַּר הוּנָא וְרַב הוּנָא בַּר חֲנִינָא, וְיָתְבִי וְקָאָמְרִי: לְרַבָּה אַלִּיבָּא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה הָנֵי קְעָרוֹת הֵיכִי מְטַלְטְלִינַן? אֲמַר לְהוּ רַב סָפְרָא: מִידֵּי דְּהָוֵה אַגְּרָף שֶׁל רְעִי.
It is told that Rav Safra and Rav Aḥa bar Huna and Rav Huna bar Ḥanina sat together and they sat and they said: According to Rabba’s explanation in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya that it is prohibited to move an object whose primary function is for a permitted use for the purpose of utilizing its place, these empty bowls, how do we carry them? Rav Safra said to them: You may move them, just as is the case of a chamber pot containing waste that may be moved because it is disgusting.
Or stones used as toilet paper can be moved on shabbos even though Muktzah because Of kvod Haberiyos (shabbos 81b)
ביצה לו, ב
אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מותר להוציאן לאשפה וכשהוא מחזירו נותן בו מים ומחזירו
Shmuel said: With regard to a container of excrement and a container of urine, it is permitted to remove them on Shabbat to a garbage heap. And when he returns the container to the house he must place water in it first and then return it, for it is prohibited to carry these containers alone, as their foul odor makes them muktze due to their repulsive nature.
סבור מינה גרף של רעי אגב מנא אין בפני עצמו לא ת"ש דההוא עכברתא דאשתכח בי אספרמקי דרב אשי אמר להו רב אשי נקטה בצוציתה ואפקוה:
Some Sages at first understood from the wording of Shmuel’s statement that with regard to removing a container of excrement on account of the vessel, i.e., along with its vessel: Yes, this is permitted; but to remove the excrement by itself, without a vessel containing it: No, this is prohibited. The Gemara counters this conclusion with the following story: Come and hear that a certain dead mouse was discovered in Rav Ashi’s storeroom for spices [isparmekei]. Rav Ashi said to them: Take hold of it by its tail and remove it. This shows that repulsive matter may be removed even directly.
ערוך השולחן שח:ס
והטעם שהותר להוציא בידיו - דגדול כבוד הבריות.
ברכות י״ט , ב
תָּא שְׁמַע: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה [אֶת] לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה.
The Gemara cites an additional proof from a baraita: Come and hear: Great is human dignity, as it overrides a prohibition in the Torah.
וְאַמַּאי? לֵימָא ״אֵין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה׳״! תַּרְגְּמַהּ רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בְּלָאו דְּ״לֹא תָסוּר״. אֲחִיכוּ עֲלֵיהּ, לָאו דְּ״לֹא תָסוּר״ דְאוֹרָיְיתָא הִיא?!
The Gemara asks: Why? Let us also say here: “There is neither wisdom, nor understanding, nor counsel against the Lord.” Rav bar Shaba interpreted this prohibition, which is overridden by human dignity, before Rav Kahana as referring to the prohibition of: “According to the Torah taught to you and the ruling handed down to you, you shall do, you shall not deviate to the left or the right from that which they tell you” (Deuteronomy 17:11). The Yeshiva students laughed at him, as the prohibition of “you shall not deviate” is by Torah law, like all other Torah prohibitions. Why should human dignity override it any more than any other Torah prohibition?
אָמַר רַב כָּהֲנָא: גַּבְרָא רַבָּה אָמַר מִילְּתָא, לָא תְּחִיכוּ עֲלֵיהּ. כׇּל מִילֵּי דְרַבָּנַן אַסְמְכִינְהוּ עַל לָאו דְּ״לֹא תָסוּר״, וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שְׁרוֹ רַבָּנַן.
Rav Kahana replied to them: A great man has spoken, do not laugh at him. The Sages based all rabbinic law on the prohibition of “you shall not deviate”; however, due to concern for human dignity, the Sages permitted suspension of rabbinic law in cases where the two collide. All rabbinic decrees are predicated on the mitzva in the Torah to heed the judges in each generation and to never stray from their words. Therefore, when the Sages suspend a decree in the interest of preserving human dignity, human dignity is overriding a Torah prohibition. In any case, it only overrides rabbinic decrees.
תורה תמימה דברים יא:י״ז
לא תסור. גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, ובאיזו ל"ת אמרו, תרגמא רב בר שבא קמיה דרב כהנא, בלאו דלא תסור נזיתבאר עפ"י הדרשה הבאה כל מילי דרבנן אסמכו על לאו דלא תסור, ואמר כאן דרק מצות ואיסורי דרבנן שיסודם בלאו דלא תסור הם נדחים מפני כבוד הבריות, אבל לא איסורי דאורייתא, והסברא בזה דבמצות דרבנן אמרינן הם אמרו והם אמרו, כלומר הם אמרו בחיוב המצוה והם אמרו בדחויה מפני כבוד הבריות, אבל במצוה דאורייתא אין כבוד הבריות דוחה אותה, דאין עצה ואין חכמה ואין תבונה נגד ה', ולכן אם הלך בשוק ונודע לו שהוא לבוש בגד שעטנז, אז אם השעטנז דאורייתא פושטו אפילו בשוק ואם שעטנז דרבנן אינו פושט עד שמגיע לביתו.
ואמנם יש דברים היוצאים מן הכלל דאפילו מצות דאורייתא נדחים מפני כבוד הבריות, כמו מצות השבת אבידה דכתיב לא תוכל להתעלם ודרשינן פעמים שאתה מתעלם כגון בזקן ואינו לפי כבודו ויתבאר אי"ה לפנינו בפ' תצא, וע' לפנינו בפ' נשא בפרשת נזיר בפ' לאביו ולאמו ולאחותו ודרשינן שם לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה מפני כבוד הבריות, ונתבאר שם.
דרשות הר״ן ז
ונכללו בלאו זה שני דברים, האחד שנצטוינו לילך אחר הסכמתם במה שיסכימו ויכריעו במשפטי התורה, כגון טהור וטמא וחייב ופטור. והשני שלא לסור מהסייגים והתקנות שיתקנו עלינו לעשות סייג לתורה. ולפיכך כל העובר מהשבותין עובר בלא תעשה מן התורה, שנאמר לא תסור. אין הפרש בין המטלטל מחט מחמה לצל בשבת (שבת נז.), או יוצא בסנדל המסומר כמעשה שהיה (שם ס, א), לאוכל חלב (ויקרא ג, יז), ולחורש בשור ובחמור (דברים כב, י). ומה שאומר בגמרא ספיקא דרבנן לקולא, והאמינו הקטנים בשל דבריהם, ולא העמידו דבריהם במקום הפסד ממון ומפני כבוד הבריות ובשמחת יום טוב בהרבה מקומות, כל זה הוא מפני שכך התנו. זהו דעת הרמב"ם ז"ל, וכן כתב מפורש בסוף ספר שופטים.
Two things are subsumed in this negative commandment. First, we are commanded to abide by their consensus in their decisions relating to the judgments of the Torah, such as clean and unclean, liable and not liable. Second, we are not permitted to depart form the fences or the measures that they institute by way of making a fence for the Torah. Therefore, all who transgress the laws of shvuth [rabbinical enactments barring certain occupations on Sabbaths and festivals] transgress a negative commandment of the Torah, namely: "Do not turn aside." There is no difference in this respect between moving a needle from the sun to the shade on Sabbath or walking out in nail-studded shoes (as in an incident that transpired) or [the Torah prohibitions of] eating forbidden fats or plowing with an ox and an ass hitched together. As to the Gemara's dicta (Sabbath 33a): "A matter of doubt relating to a rabbinical prohibition is to be decided leniently," (Pesachim 4b): "Minors are believed in respect to rabbinical prohibitions," (Shabbath 154b): "They did not establish their regulations in cases where monetary loss would result," (Berachoth 19b): "out of respect to human dignity [they waived their prohibition]," or [their doing similarly] in many cases, because of "the joy of the festival" — all this is because of their own stipulation. This is the view of the Rambam of blessed memory and he stated so explicitly (Hilchot Shoftim 1).
שמונה קבצים ח:פ״א
ההבדל בין דברי קדושה לדברים בטלים הוא רק יחושי, לפי השקפתנו המוגבלה. אפשר לה לההשקפה שתתעלה עד כדי הכרה וציור פנימי של מקומן של כל הדברים, אל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך דבר שאין לו מקום. כשיגדל הכח של כבוד הבריות, כשהאל תהי בז לכל אדם ימצא את מקומו האמתי בחיים, אז ימצאו גם כן כל הדברים את מקומם, וכל הדברים הבטלים יתעלו, יצאו מכלל ארור, ויבאו לכלל ברוך.
I believe he is saying that by giving each human the respect he or she deserves as a human it will allow each person to occupy their unique niche and purpose. And humans, as the crown of creation, will then expand this consciousness and awareness to allow all matter to be purposeful at its highest level .
That’s highfalutin material, but maybe at the very least, in the words of Rodney King in 1992 “can’t we all just get along”.
for Video Shiur click here to listen: Psychology of the DAF Shabbos 124
Photo by Matteo Maretto on Unsplash