Shabbos 128

וְהָא קָא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכֵנוֹ! סָבַר מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכֵנוֹ דְּרַבָּנַן, צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְיתָא, וְאָתֵי דְּאוֹרָיְיתָא וְדָחֵי דְּרַבָּנַן.

The Gemara asks: Does he not, by placing the cushions and blankets, negate a vessel’s preparedness? The cushions and blankets are no longer fit for their designated use on Shabbat, and this negation of their designated use is similar to the prohibited labor of dismantling. The Gemara answers: Rav holds that negating a vessel’s preparedness is prohibited by rabbinic law. Causing a living creature to suffer is a Torah prohibition. And a matter prohibited by Torah law comes and overrides a matter prohibited by rabbinic law.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 128

Ramban Devarim 22:7

כי יקרא קן צפור לפניך גם זו מצוה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח) כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא וכתב הרב במורה הנבוכים (ג מח) כי טעם שלוח הקן וטעם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם כי אהבת האם וחנותה לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדבור אבל הוא מפעולת כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם ואם כן אין עיקר האיסור באותו ואת בנו רק בבנו ואותו אבל הכל הרחקה ויותר נכון בעבור שלא נתאכזר ואמר הרב ואל תשיב עלי ממאמר החכמים (ברכות לג) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך כי זו אחת משתי סברות סברת מי שיראה כי אין טעם למצות אלא חפץ הבורא ואנחנו מחזיקים בסברא השניה שיהיה בכל המצות טעם והוקשה עליו עוד מה שמצא בב"ר (מד א) וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות שנאמר (משלי ל ה) כל אמרת אלוה צרופה ...אבל אלו ההגדות אשר נתקשו על הרב כפי דעתי ענין אחר להם שרצו לומר שאין התועלת במצות להקב"ה בעצמו יתעלה אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה או לזכור הנסים ונפלאות הבורא יתברך ולדעת את השם ...לפי שלא יתכן לומר בשחיטה שיהא בה תועלת וכבוד לבורא יתברך בצואר יותר מהעורף או הניחור אלא לנו הם להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה ...וכן מה שאמרו (ברכות לג) לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו שאם כן היה אוסר השחיטה אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר כי האכזריות תתפשט בנפש האדם כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד ומפני זה אמרו (קידושין פב) טוב שבטבחים שותפו של עמלק והנה המצות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמנות עליהם אלא גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות וכן יקראו הם כל המצות שבתורה עשה ולא תעשה גזירות כ...:

If the nest of a bird chances to be in front of you: Also this commandment is explained by "it and its son do not slaughter on one day" (Leviticus 22:28); since the reason in both of them is that we should not have a cruel heart and [then] not have mercy, or that the verse should not permit us to be destructive to destroy the species, even though it allowed slaughter within that species. And behold, one who kills the mother and the children on one day or takes them when they are 'free to fly' is as if he cuts off that species. And the teacher (Rambam) in the Guide for the Perplexed 3:48 wrote that the reason of sending [the mother away from] the nest and the reason of "it and its son do not slaughter on one day" is to prohibit killing the child in the eyes of the mother, as animals have great concern about this. And there is no difference between the concern of a person and the concern of animals for their children, since the love of a mother and 'the appeal of the children of its belly' does not stem from the intellect and the [faculty of] speech, but rather it is from the effects of the faculty of thought that is found in animals just as it is found in man. ...And the teacher said: And don't answer me from the statement of the sages [that comes to explain] (Berakhot 33b), "We silence the one who says, 'Your mercy reaches the nest of the bird.' [is because this commandment is a decree that has nothing to do with mercy]," as this is one of two explanations - the explanation of the one to whom it appears that there is no reason for the commandments except for the will of the Creator - but we hold of the second explanation, [according to which] there should be an explanation for all of the commandments. And a further challenge to him is that which he found in Bereshit Rabbah 44:1, "And so what does the Holy One, blessed be He, care whether he slaughters from [the front of] the neck or slaughters from the back - behold, the commandments were only given to purify the creations through them, as it is stated (Proverbs 30:5), 'Every word of the Lord is purified.'" ... [And] those homiletical statements that were challenging to [Rambam], are about a different matter, according to my opinion. As they wanted to say that there is no gain in the commandment for the Holy One, blessed be He, Himself, may He be elevated; but [rather] the gain is for man himself - to prevent him from damage or a bad belief or a disgusting character trait, or to remember the miracles and wonders of the Creator, may He be blessed, and to know God. And this is [the meaning of] "to purify them" -...And the intention in all of them is that it be good for us and not for Him, may He blessed and elevated; but all that we are commanded is [so that] His creatures be purified and cleansed without the dross of evil thoughts and disgusting character traits. And so that which they said (Berakhot 33a), "[It is because] he makes the traits of the Holy One, blessed be He into mercy and they are only decrees," is to say that God did not worry about the nest of the bird and His 'mercy did not reach' it and its child; as His mercy does not extend to creatures with an animal soul, to prevent us from doing what we need to them. As were it so, slaughtering would be forbidden. But [rather], the reason for the proscription is to teach us the trait of mercy and that we not become cruel. Since cruelty spreads in the soul of a man, as it is known with butchers that slaughter large oxen and donkeys, that they are 'people of blood,' 'slaughterers of men' [and] very cruel. And because of this they said (Kiddushin 82a), "The best of butchers are the partners of Amalek." And behold, these commandments with animals and birds are not mercy upon them, but [rather] decrees upon us, to guide us and to teach us the good character traits. ...

What about an artificial intelligence?  In other words, is it permitted to be verbally abusive to Siri?

Based on Ramban, possibly no.  Because the issue is NOT if the animal suffers, rather the issue is the human introjection of cruel character traits.  Thus, as we head from video games to even more intense versions of virtual reality, we must wonder if virtual violence or abuse is considered acceptable according to the spirit of the Torah.

FYI, amazing Shalah that, in essence, discusses a form of virtual reality and sexuality:

Shenei Luchot HaBeritשני לוחות הברית

Torah Shebikhtav, Vayeshev, Miketz, Vayigash, Derekh Chayim, Vayeshev

 

עוד איתא בגמרא (שם) רבא ברא גברא שדריה לגבי ר' זירא כו', ופירש רש"י (ד"ה ברא גברא) ע"י שמות ספר יצירה. והנה יש שמות שמצירופים נברא זכר, ויש שנברא נקיבה, והיו מטיילין עמה ויוסף לא ידע מזה והיה סובר שהיא נקיבה אשה מהאב ואם, ובא והודיע לאביו שהם חשודים בעריות. וכשעסקו השבטים בצירוף סודות אלו ורצו להתחבר עליהם בני השפחות, אמרו השבטים אתם בני השפחות וכונתם היתה לשם שמים כי לא נמסרו אלו העניינים אלא למיוחסים שבדור הזה, ויוסף לא ידע זה וסבר שהיו מזלזלים בכבוד אחיהם לקרוא אותם עבדים ובא והגיד לאביו. הרי לך כי השבטים היו צדיקים וגם יוסף הוא צדיק יסוד עולם, וצדיק בכל דרכיו אלו אשר הגיד לאביו לשם שמים, על כל זאת קראו הכתוב מביא דיבה רעה משום שהיה לו לדרוש ולחקור ולשאול את פי השבטים מה כוונתם בדברים האלה:

Sanhedrin 65b reports that the Amora Rava created a human being [using the technique discussed in the ספר יצירה, Ed.]. ...There are letters in certain names of G–d, which, if manipulated in the correct manner, enable one to create female creatures, whereas other letters in other names of G–d, when correctly manipulated, produce male creatures. It is quite possible that the brothers used their knowledge of the ספר יצירה to create female creatures (human look-alikes), and that they consorted with these creatures. Joseph arrived at the erroneous conclusion that there was something immoral about the brothers' conduct with those "females." Whenever the brothers were busy using the ספר יצירה, and the sons of Bilhah and Zilpah wanted to join them, they told their half-brothers that they could not, seeing that they were of an inferior status, being the sons of the maids. Such statements by the sons of Leah were not derogatory in nature, since the brothers wanted to protect the secrets of the ספר יצירה from falling into the hands of those for whom the book was not intended. It follows that both the brothers and Joseph were righteous. Whatever Joseph told his father was intended to lead to the brothers improving their ways through being admonished by Jacob. Nonetheless the Torah refers to these reports of Joseph about his brothers as דבה רעה, "reports of evil," because he should have investigated the circumstances before assuming the worst and telling his father about it.

Chasam Sofer Parashas Vayeshev argues on this.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 128

Photo by Matteo Maretto on Unsplash