The Torah as a Force of Civilization and Social Justice

וְמִתְּקִיעָה דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לֵיכָּא לְמִיגְמַר — דְּאָמַר מָר: תָּקְעוּ בֵּית דִּין שׁוֹפָר, נִפְטְרוּ עֲבָדִים לְבָתֵּיהֶם וְשָׂדוֹת חוֹזְרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן.

From the sounding of the shofar of Yom Kippur, the principle that actions that facilitate the performance of a mitzva override Shabbat cannot be derived, as this shofar sounding also has special significance, as the Master said: Once the court sounds the shofar on Yom Kippur in the Jubilee Year, the declaration of freedom applies at once. Slaves may take leave of their masters and go to their homes, and fields that had been sold return to their ancestral owners. Therefore, other mitzvot cannot be derived from the sounding of the shofar of Yom Kippur.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 131

The Liberty Bell is inscribed with Leviticus 25:10, “Proclaim liberty throughout all the land unto all the inhabitants thereof.”

וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ׃

and you shall hallow the fiftieth year. You shall proclaim release throughout the land for all its inhabitants. It shall be a jubilee for you: each of you shall return to his holding and each of you shall return to his family.

Nechama Leibovitz

הנרי ג'ורג', (חכם כלכלה אמריקני, נוצרי, 1897-1839), מתוך ספרו "משה המחוקק":

נתגלה למשה שהגורם האמתי לשעבוד ההמונים במצרים הוא הוא הגורם לשעבוד המונים בכל מקום והוא: בעלותם של יחידים מעטים על הקרקע, על אותו הקרקע שממנו ועליו צריכה האומה כולה לחיות ולהתפרנס. וכל מקום שהרכוש הקרקעי נהפך לקניין פרטי מוחלט – שם מתחלק העם בהכרח לשני מעמדות, לעשירים מאוד ולעניים מאוד, שם העבודה נהפכת לעבדות, המעטים נהפכים לאדוני הרבים, ויהא מה שיהא המשטר המדיני במקום – שם תשתלטנה השחיתות והשפלות – ותהא מה שתהא הדת השלטת במקום. ובראיית הנולד של פילוסוף ומדינאי, המחוקק לא לשעה אלא לדורות, ביקש משה למנוע תקלה זו. בכל תורת משה מדובר באדמה כבמתנת הבורא לכל ברואיו – ואף איש אינו רשאי לקחתה לו במונופולין. אין הכתוב מדבר בארץ שרכשת לך – אתה, הארץ אשר כבשת לך, אלא "הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך" (דברים כ"ו א', כ"ז ב'). ועל ידי תורתו ומצוותיו ביקש לקדם את פני הרעה אשר הפכה את התרבויות העתיקות למשטרי עריצות – הרעה אשר הסבה את נפילת רומי, אשר גרמה לשעבוד האיכרים בפולניה, אשר גרמה לעוניה של אירלנד, הרעה, אשר היא הגורמת לצפיפותן של משפחות שלמות בחדר אחד בעיר זו, והיא הגורמת למלא את המדינות שמעבר לאוקינוס לנודדים מחוסרי גג. משה דאג לא רק לחלוקת הקרקע בשוה בין בני העם ולטיוב הקרקע על ידי שנת השמיטה – אלא גם לחלוקה מחדש של הקרקע בשנת החמישים על ידי מצוות היובל – כדי למנוע בדרך זו את אפשרות המונופוליזציה.

Kabbalists have noted a mystical connotation in the 7 cycles of 7, seeing this as a reference to 7 interations of Gd creating a series of worlds that last for six thousand years and then go into some kind of remission for 1 thousand years. SOURCE

Rabbenu Bechaye Bereishis 1:3

it is interesting to note, without any pressure from geological archeological or cosmological finds, the mystics knew or intuited the existence of an older series of worlds.

רבינו בחיי ויקרא כה:י          וע"ד הקבלה יובל היא מלשון (ירמיהו י״ז:ח׳) ועל יובל ישלח שרשיו, וירמוז כי כל הדורות יובלו אל הסבה הראשונה, ולכך נקרא היובל בשם דרור כי הוא היובל אשר שם שרשי הדורות והנבראים כולן, כי משם נאצלו בברית עולם שנאמר (בראשית א׳:א׳) בראשית ב׳:ג׳רא אלהים, ושמה תשובתם, והבן זה, כי כל אחת מן השבע פועלת שבע אלפים, והנה הם מ"ט, וכשישלמו לעולם ארבעים ותשעה יהיה תהו ובהו וישוב הכלל ליובל כמו שנאצל משם, והבן זה, וזהו לשון הכתוב (ויקרא כ״ה:י״ג) בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחזתו, (שם כז) בשנת היובל ישוב. וחכמי המחקר הזכירו בלשונם הכל היה מהסבה הראשונה והכל שב אל הסבה הראשונה. ואם תזכה להבין סוד השמטה והיובל לא יתעלם ממך מה שהזכיר בשמטה שדך כרמך ספיח קצירך ענבי נזיריך, בלשון לנוכח, כי לאחר שתעבור שנת השמטה שקראה הכתוב שבת לה' שהיא שבת ומנוחה לחיי העולמים, יהיו שלך כקדם. והסתכל בכתוב הנמרץ שבמזמור שיר ליום השבת, הרומז מה יהיה אחר השבת, והוא שאמר (תהילים צ״ב:י״ג) צדיק כתמר יפרח, וכתיב (שם עב) יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, וגם זה רמז בפרשת ויכלו אחר שהזכיר (בראשית ב) ויברך אלהים את יום השביעי, כדי להודיע מה יהיה אחר יום השביעי חתם הפרשה במלת לעשות, כלומר לעשות פעולות ולקרא הדורות מראש. ומפני זה הזכיר במצות השמטה שדך כרמך קצירך נזירך, כעין שלך, ולא הזכיר כן ביובל אלא ספיחיה נזיריה, לפי שהם שלה ואין לך בהם כלום, וכבר הזכרתי זה בסדר ואלה המשפטים. ומזה אמר הכתוב לאשר לו אחזת הארץ, לא אמר נחלת הארץ, כי ענין נחלה הוא מה שהאדם נוחל מאחר אבל אמר אחוזה שהוא לשון מורה על הבעלים הראשונים העקריים, וזהו שכתוב (קהלת ה׳:ז׳) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, וזה מבואר.

A kabbalistic approach to the word יובל היא The word יובל is derived from the expression ועל יבל ישלח שרשיו, “sending forth its roots by a stream” (Jeremiah 17,8), a hint that all the succeeding generations are traced back to their original roots, to the prime cause which determined their development. This is the reason why the Yovel is called דרור, “freedom,” a reminder of when man was free from sin. All of mankind originated with the pool of souls at G’d’s disposal and eventually this is where the souls will return to.

Each one of the seven times periods of a cycle of 7000 years will perform the tasks assigned to the respective day of creation making a total of 49,000 years. When they have completed these 49,000 years the universe will revert to the Tohu Vavohu which preceded the words בראשית ברא (Genesis 1,1). The meaning of the words בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, then is literal, i.e. that each person will return to his origin in the year described as Yovel.

Philosophers have understood the paragraph as meaning that just as all phenomena in the universe date back to a single original cause, they will again revert to that original cause. If you are fortunate enough to understand the mystical dimension of the legislation of the Shemittah and the Yovel concepts you will not fail to notice the significance of such words in the text as שדך כרמך, ספיח קצירך, ענבי נזירך all of which are in direct speech, i.e. ‘your field, your vineyard, etc.” Prior to the occurrence of the year called שבת לה', “the Sabbath of the Lord,” the Torah had mentioned the suffix “your” only as an afterthought, i.e. תזרע שדך, whereas after that Sabbath the Torah emphasises the fact that it is your field, etc. by writing: שדך לא תזרע, as if to emphasise that you have acquired an inalienable right to that field through the observance of that Sabbath. The Torah emphasises that just as these fields, etc., were yours prior to the “Sabbath,” they are even more so yours after you have observed this “Sabbath.”

In Psalm 92,1 the hymn dedicated to the Sabbath, the psalmist reiterates that after the Sabbath has been observed the righteous will flourish like the palm tree (verse 13). In another Psalm (72,7) the author describes the righteous as “flourishing in his time, at which time there will be an abundance of peace until there is no more moon.” Such a vision is already forecast in the opening paragraph of the second chapter of Genesis where the Torah writes that G’d blessed the seventh day (verse 3). The verse which we understood as the conclusion of the act of G’d’s creative activity, concludes (quite unexpectedly) with the word לעשות, “to do, or to keep on doing;” In other words, G’d’s active role in shaping the universe did not conclude at the end of the sixth day of creation. With this verse G’d gave notice that He is planning what is going to happen to the various generations even at that stage. You will therefore observe that whereas for the periods prior to this “great” Yovel at the end of 49,000 years no more mention is made of any parts of the terrestrial earth being “yours,” i.e. man’s, up until that time it is described as “man’s” in varying degrees. In connection with what happens after the Yovel the Torah speaks of ספיחיה, נזריה, “its aftergrowth”, “its set aside residual grapes.” This is a clear hint that due to the arrival of the Yovel (the great and ultimate Yovel) everything had reverted to the original cause, i.e. to G’d. I have already drawn attention to this in my commentary on Parshat Mishpatim on Exodus 21,6 in connection with the words ועבדו לעולם. This may be the reason why the Torah writes in Leviticus 27,24 לאשר לו אחזת הארץ, “to the one who had possession of the land,” instead of writing: “who had inherited the land, i.e. נחלת הארץ. The term נחלה is applicable only if the property in question came into one’s possession from someone who owned it previously, whereas the word אחוזה refers to the “original” owner. Solomon alluded to this when he wrote in Kohelet 5,7 כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם, “for high above the high ones is someone who keeps watch, and above them are those who tower above them.” [The thrust of Solomon’s words which are addressed to the oppressors who feel all-powerful, as well as the thrust of the hidden message in our text, is that there are forces at work beyond those that meet the eye when we merely look at the text of the written Torah superficially. Ed.]

רבינו בחיי בראשית א:ג

ויש לך להשכיל כי זמן קדימת התורה לעולם מבראשית עד יהי אור כנרמז במלת בראשית שני אלפים יש שהיה ראשית, וכן מצינו במדרש בראשית רבה יהי ערב אין כתיב כאן אלא ויהי ערב מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן ע"כ, ואע"פ שהזמן נברא וקודם הבריאה לא היה זמן הזכיר זמנים על אותן ב' אלפים שנה כי אין אותן הימים כימי אנוש אבל יום מאותן הימים שמהם השנים שאין להם חקר, כענין שכתוב (איוב לו כו) הן אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא חקר, וכתיב (איוב י) הכימי אנוש ימיך וגו', וכתיב (תהלים קב) ושנותיך לא יתמו, ובאותם זמנים עלה במחשבה לבראות אלף דור ונמחו מהן תתקע"ד דורות מאותן אלף דור, כלומר נמחו במחשבה לא שיצאו לידי פועל כי המחשבה הקודמת לכל ידעה כי יהיו רשעים אם יבראו, ולכך נתנה תורה לכ"ו דורות משברא העולם כדי להשלים אלף דור, וזהו (תהלים קה) דבר צוה לאלף דור באורו לסוף אלף דור, ודורות הללו הזכירום רבותינו ז"ל בפ' אין דורשין אמרו נהר דינור נגיד ונפיק וגו', מהיכא קא שקיל מזיעתם של חיות להיכא קא שפיך על ראש רשעים בגיהנם שנאמר (ירמיה כג) הנה סערת ה' חמה יצאה וגו', ר אחא בר יעקב אמר (איוב כב טז) אשר קמטו ולא עת, אמר ר"ש חסידא אלו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו להבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו שתלן הקב"ה בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור, עד כאן בחגיגה.

You should also know that the period of time that Torah preceded creation of the universe until the directive of “let there be light,” has also been hinted at in the word ב-ראשית. The letter ב in that word alludes to the two thousand years Torah preceded our universe, a period called “beginning,” i.e. ראשית. 

We find some proof of this in the Bereshit Rabbah 3,7 which points out that the Torah did not write יהי ערב, “let there be evening,” but only ויהי ערב, “it remained evening,” i.e. there had already been a system called time, [though time was not counted in terms we are familiar with. Ed.] 

We must concede that the concept of time itself was a creative act and prior to that act “time” did not exist. Nonetheless we find time prior to the creation of the universe referred to specifically in several instances throughout the Bible. When the sages spoke about “two thousand years” which the Torah preceded the universe they did not refer to days or years in the manner we count days or years nowadays. The element of “time” in that context is not subject to investigation by the human intellect. Job 36,26 referred to this phenomenon when he wrote הן קל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא חקר; “Here G’d is greater than we can know; the number of His years cannot be counted.” Another reference to this kind of time is found in Job 10,8 הן כ-ימי אנוש ימיך , “are Your days to be compared to human days?” or Psalms 102,28 ימי שנותיך לא יתמו, “the days of Your years are never ending.” During those “times,” it occurred to G’d to creative 1000 generations (of human history); however 974 of these generations were wiped out (compare Chagigah 13-14). This means that these 974 generations were “wiped out” from G’d’s original plan. They had not ever been created in the flesh. As a result of these 974 generations never having seen the light of day the Torah was given to the Jewish people after man existed for 26 generations. The reason G’d reconsidered His original plan was that He foresaw that the people in those generations would all be wicked. G’d advanced the giving of the Torah so that He would thereby advance the cycle that would otherwise have taken 1000 generations. This is the meaning of Psalms 105,8 “He is ever mindful of His covenant, the promise He gave for a thousand generations.” The words “for a thousand generations” mean: “at the end of one thousand generations.” These “lost “ generations are referred to by our sages in Chagigah 13 when they quoted Daniel 7,10 נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשונה ורבו רבבן קדמוהי יקומון דינא יתיב וספרין פתיחו, “A river of fire streamed before Him; thousands upon thousands served Him; myriads upon myriads attended Him; the court sat and the books were opened.” The Talmud asks” “whence did the river originate?’ The answer given is that it was the result of the sweat of the beasts. To the question where this river Dinor ended, the answer given is “on the heads of the wicked in hades,” seeing that we have a verse in Job 22,1 אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם; “how they have shrivelled up before their time, and their foundation poured out like a river.” Rabbi Acha bar Yaakov interpreted the first half of this verse as describing G’d’s anger. Rabbi Shimon ben Chasidah understands this verse as a reference to the 974 generations which had originally been planned by G’d to come into existence prior to the universe as we know it. What did G’d do with them? He suspended them in that river. Some appear in each generation and they are the ones whose main purpose in life is to mock G’d. Thus far the discussion in Chagigah.

 

I find it disturbing that some people can smugly state the world is 5,780 years old because “The Torah says so”, and they do not even know enough of the rich Torah sources that give a far more complex picture.  Perhaps both the mystical and the social justice parts a linked - we should realize that not only do we not own our land, we also do not own the narrative on reality, and the universe or universes are much more than we can know.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 131

Photo by Matteo Maretto on Unsplash

Translations Courtesy of Sefaria