תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לַכֶּרֶם בְּיַבְנֶה אָמְרוּ, עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמוֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה׳ וְלֹא יִמְצָאוּ״.

The Sages taught a similar idea in the Tosefta: When our Sages entered the vineyard in Yavne, they said: The Torah is destined to be forgotten from the Jewish people, as it is stated: “Behold, days are approaching, says the Lord God, and I will send forth a hunger in the land, not a hunger for bread and not a thirst for water, but for hearing the words of the Lord” (Amos 8:11). And it states: “And they will drift from sea to sea, and from north to east they will roam to find the word of the Lord, but they will not find it” (Amos 8:12).

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 138 

Most commentaries understand this thirst for the word of Hashem is a search for prophecy that is scarce or unobtainable.

מלבים ישעיה כט:יד

לכן,  כמו שהם אומרים שדברי מופלאים ומכוסים ונעלמים, כן אוסיף להפליא ולכסות הכל מאתם עד שלא ישיגו את דברי, וגם החכמה המקובלת באומה בטעמי המצות והשכלתם ובדרכי ה' הישרים תאבד מאתם, וכן בינת הנבונים שהיו משיגים את דברי בתבונת לבם מעצמם תסתתר (כי באמת היה להם לדעת שדברי ה' אל העם תורותיו מצותיו ונבואתו לא נאמרו לפי כח המשפיע רק כפי הכנת ושכל המקבל, כמו שהמלמד יורה את הנער כפי שכלו לא כפי רוחב לב המורה):

 

What is prophecy anyhow?

Rambam (Moreh II:45) describes twelve progressive phases of divine contact, and in fact he noted that the first two phases are not, strictly speaking, prophecy. 

”(1) The first degree of prophecy consists in the divine assistance which is given to a person, and induces and encourages him to do something good and grand, e.g., to deliver a congregation of good men from the hands of evil- doers; to save one noble person, or to bring happiness to a large number of people; he finds in himself the cause that moves and urges him to this deed. This degree of divine influence is called " the spirit of the Lord " ; and of the person who is under that influence we say that the spirit of the Lord came upon him, clothed him, or rested upon him, or the Lord was with him, and the like...This faculty did not cause any of the above-named persons to speak on a certain subject, for it only aims at encouraging the person who possesses it to action; it does not encourage him to do everything, but only to help either a distinguished man or a whole congregation when oppressed, or to do something that leads to that end. Just as not all who have a true dream are prophets, so it cannot be said of every one who is assisted in a certain undertaking, as in the acquisition of property, or of some other personal advantage, that the spirit of the Lord came upon him, or that the Lord was with him, or that he performed his actions by the holy spirit. We only apply such phrases to those who have accomplished something very good and grand, or something that leads to that end; e.g., the success of Joseph in the house of the Egyptian, which was the first cause leading evidence to great events that occurred subsequently.”

 

“(2) The second degree is this : A person feels as if something came upon him, and as if he had received a new power that encourages him to speak. He speaks of science, or composes hymns, exhorts his fellow-men, discusses political and theological problems; all this he does while awake, and in the full possession of his senses. Such a person is said to speak by the holy spirit. David composed the Psalms, and Solomon the Book of Proverbs, Ecclesiastes, and the Song of Solomon by this spirit ; also Daniel, Job, Chronicles, and the rest of the Hagiographa were written in this Holy Spirit.”

“(3) The third class is the lowest [class of actual prophets, i.e.] of those who introduce their speech by the phrase, "And the word of the Lord came unto me," or a similar phrase. The prophet sees an allegory in a dream.”

“(4) The prophet hears in a prophetic dream something clearly and distinctly, but does not see the speaker.” 

Rambam goes on to describe several additional levels of prophecy, each one increasing in a sense of immanence and connection with an angel’s voice and image.

Rambam describes the penultimate eleventh level as follows:

“(11) He sees an angel that speaks to him in a vision, as was the case when Abraham was addressed by an angel at the sacrifice of Isaac (Gen. xxii. 15). This I hold to be--if we except Moses--the highest degree a prophet can attain according to Scripture, provided he has, as reason demands, his rational faculties fully developed. But it appears to me improbable that a prophet should be able to perceive in a prophetic vision G-d speaking to him; the action of the imaginative faculty does not go so far, and therefore we do not notice this in the case of the ordinary prophets.”

Rambam concludes with a description of a twelfth level which is reserved only for Moshe. While other prophets, especially those on the higher levels, experience G-d conversing with them, those are actually still by “the medium of the imaginative faculty through a dream.” However, Moshe actually and truly conversed with G-d, so to speak, in a live encounter.

Rabbenu Bechaye (Deuteronomy 33:8) describes four levels of prophecy in terms similar to Rambam. However, in one interesting segment he describes the function and nature of bas kol, which literally means “daughter of a voice” noting that it implies something like a weak soft feminine voice, or perhaps an echo, and secondary to a direct communication from G-d.  

It is known and accepted in Jewish tradition that many great Rabbis throughout the Middle Ages spoke of experiencing Ruach Hakodesh. Rav Yosef Karo, the author of Shulkhan Arukh and many other masterful halakhic works, wrote an entire Sefer, Magid Mesharim, which was a diary of his experiences of Torah taught to him via his personal maggid, an entity that appeared to him. 

Collection of sources courtesy of Rav Moshe Tzuriel:

רמב״ן בבא בתרא יב, א

הרמב"ן על הסוגיא:

אף על פי שניטלה נבואת הנביאים, שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים, שהיא בדרך החכמה, לא ניטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם.

מסכת יומא (ט, ב) משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול". 

דברי הראב"ד (הל' לולב פ"ח ה"ה) "כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול".

כתב על דברי ראב"ד "חתם סופר" (שו"ת או"ח סי' רח): "אין רוצה לומר רוה"ק כמו שהיה לדוד המלך ע"ה וחבריו. אבל היתה רוח ה' על עוסקי תורה לשמה אשר זוכים לכוון האמת, אפילו אם לפי טבע חכמתם ושכלם לא ישיגו ידיהם תושיה כזו, מכל מקום הקב"ה בחסדו יהיב חכמה לחכימיא לפי שעה".

דברי רמב"ן (על דברים פרק יג פסוק ב 

כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי, ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבוא בו, אבל יתבודד ותבוא בו רוח לאמור ככה יהיה לעתיד לבוא בדבר פלוני, ויקראו לו הפילוסופים כהי"ן, ולא ידעו סיבת העניין, אך הדבר נתאמת לעיני רואים, אולי הנפש (בחדודה) [בהתבודדה] תדבק בשכל הנבדל ותתכוין בו. והאיש הזה יקרא "נביא", כי מתנבא הוא, ועל כן יבוא האות והמופת אשר יאמר אליך.

תניא, אגרת הקודש פרק כב עמ' קלד:

ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו, ונהירין להון שבילין דרקיע, כי אם לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שָׁאוּל לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו. כי באמת כל ענייני אדם לבד מדברי תורה ויראת שמים אינם מושגים רק בנבואה, ולא לחכמים לחם.

רמח״ל דרך ה׳ ח״ג פרק ג

אכן עוד יקרה, שיושפע בלב האדם שפע שיעמידהו על תוכן עניין מהעניינים אך לא ירגיש בו המושפע אלא כמי שנופלת מחשבה בלבבו, וייקרא זה לפעמים על דרך הרחבה 'רוח הקודש' בדברי חז"ל, או השפעה נסתרת. אבל רוח הקודש באמת הוא שיהיה ניכר ונרגש בבירור לבעליו, וכמ"ש.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 138

Photo by Matteo Maretto on Unsplash

Translations Courtesy of Sefaria