אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחִי גַּבֵּי הַרְמָנָא, מַדְכְּרִי אַהֲדָדֵי — כּוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי בְּצַפְרָא דְּשַׁבְּתָא שְׁכִיחִי גַּבֵּי הֲדָדֵי. אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן: כְּגוֹן דִּיסְקַרְתָּא דְנַתְּזוּאִי.

Rav Naḥman said to him: What is the reason for bringing this example? If you say that because large numbers of people are to be found at the residence of the governor [harmana] in order to request licenses and authorizations, and they remind each other of the reason it is permissible to establish an eiruv there, and consequently they will not arrive at mistaken conclusions with regard to other places, then every city should have the same status, as the entire Jewish people are also found together on Shabbat morning when they come to pray. Rather, Rav Naḥman said: For example, the village of Natzu’i was a private city belonging to a single individual before a large influx of residents turned it into a public city.

רש״׳ שם

בצפרא דשבתא שכיחי אהדדי - לשמוע דרשה

They will be by each other in shabbos morning to hear the rabbi teach Hilchos shabbos So they will remind each other.

But Ritva doesn’t mention the Rabbis derasha, just the discussions amongst people in Torah :

דשכיחי רבים גבי הרמנא דהיינו ריש גלותא ומדכרי אהדדי כלומר כי בהתאספם שם ישאו ויתנו באיסור והיתר ויזכירו איסור רשות הרבים זה לזה ושאינם מותרין בכל העיר אלא משום עירובי א״נ כלהו ישראל נמי שכיחי בצפרא דשבתא גבי הדדי ומדברים באיסור והיתר

 

What is this activity, going to hear the derasha?

The Gemara Berachos 6a tells us:

אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַגְרָא דְפִרְקָא — רִהֲטָא.

Rabbi Zeira said: The reward for attending the lecture is for running. Since most individuals attending the lecture did not fully understand the material taught, the primary reward for attendance was given for their intention to hear the Torah being taught, as evidenced by their rush to arrive.

I would like to say that Gemara is not really being literal, and it means that aside from the actual study of Torah a big part of it is the energy and dedication and evidence to buy running to study. But, Rashi explains something difficult to accept :

 

אגרא דפרקא – עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם היא שכר המרוצה שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר למוד:

This would seem that the only people to actually get the reward for study Torah are those who are able to retain it. Indeed, (Derech Chaim 6:6:1155) actually cites this Rashi as proof for this exact concept

(1115) על פי הפסוק [ישעיה ח, כ] "לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר". וכן כתב בספר ארחות צדיקים שער עשרים ושבעה [ובסמוך (לפני ציון 1126) יביאו], וז"ל: "וכן עתה רוב הלומדים מודים בעצמם שאין לומדים כהוגן, ויודעים שאינם לומדים כדרך הישר, כי מרב טרח הפטפוטים שהם מפטפטים הם מתבטלים לגמרי, ולא ישיגו ללמד לא תורה ולא נביאים וכתובים ולא אגדות, לא מדרשים ולא שום חכמה, מחמת רב תחבולות שלהם". ואין על לימוד זה מתן שכר, כי לימוד כזה הוא שקר, וכמו שביאר למעלה [לאחר ציון 1107], ואין מתן שכר על שקר. ואמרו חכמים [ברכות ו:] "אגרא דפרקא רהטא", ופירש רש"י שם "אגרא דפרקא - עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם היא שכר המרוצה, שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן, שיקבלו שכר למוד". הרי "שכר למוד" הוא רק באופן שלאחר זמן נשאר אצל הלומד מה שלמד, אך אם לא נשאר [וכפי שביאר למעלה שכך הוא כשלומד באופן משובש], אין על זה "שכר למוד".

Those are strong words but this would seem to be Rashi’s and the Rebbe’s opinion.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Eruvin 59

Translations Courtesy of Sefaria