Eruvin 60

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הָא דְּרַבִּי יִצְחָק, גְּמָרָא אוֹ סְבָרָא? אֲמַר לֵיהּ: מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ? אֲמַר לֵיהּ: גְּמָרָא גְּמוֹר, זְמוֹרְתָּא תְּהֵא?!

Abaye said to Rav Yosef: Is that ruling of Rabbi Yitzḥak based on oral tradition or his own logic? Rav Yosef said to him: What practical difference does Rabbi Yitzḥak’s source make to us? Abaye said to him, quoting a well-known adage: When you study Talmud is it merely a song?; Is the material you study like the lyrics of a song that you do not understand? It is proper to investigate all aspects of the statements of the Sages, regardless of the practical ramifications.

Boaz on Mishna Erchin 4:1

והקשו בתוס' למה לא ערבינהו ותנינהו, השנים והערכין בנערך. ותו ק"ל למה שני בלישנא. ברישא נקט נידר ובסיפא נערך. וכ"כ ק"ל בכל דוכתא דתני חסורי מחסרא וה"ק, א"כ למה לא הגיהו המשנה. ולמה באמת הוה נקט תנא לישנא קטיעא. ואם שי"ל, שגם כאשר באמת חס"מ יש כוונה בהעניין באופן אחר, עכ"פ לא בכל דוכתא נוכל לתרץ כן. ולולא מסתפינא היה נ"ל ע"פ מ"ש תוס' שלהי מגילה [דל"ב א] על השונה בלא זימרא, וכ"כ אמרי' [ביצה כ"ד א] גמרא גמור זמורתא תהא, שהיו להן זמירות מיוחדין לכל משנה ומשנה. ולפע"ד היה זה כדי לחזק המשנה בכח הזכרון. מדהיו שונין המשניות על פה אפי' בימי רבי [כרש"י ב"מ דל"ג א]. וע"י הניגון נזכר היטב לישנא דמתני', באשר שהיה הזמר מסודר לפי המלות והבבות שבמשנה. ולכן כמה פעמים בחר התנא ג"כ במלה זאת ולפעמים באחר, הכל כפי הנאות לקול השיר המיוחד להמשנה. ומה"ט לפעמים נשנה בבא שנראית יתירה במשנה זו ואצ"ל זו, אבל היה כדי לשקול בבות המשנה כפי הבבות שבפרקי השיר. ומה"ט אף שהי' חשורי מחסרא הניחוה כך. מדמובן ממילא דאל"כ יהיה מעשה לסתור, ואם היו מבלבלים המלות יתבלבל השיר המיוחד לה ויתבלבל הזכרון, ותשתכח המשנה ח"ו, ובדבר זה יתורץ כמה קושיות ודקדוקים. ושמור זה, דאם גם ברוב פעמים מונחים פנינים יקרים בשינוי לשון התנא עכ"פ במקום שלא ידענו טעם אחר נסתפק א"ע בטעם זה, שהוא ג"כ אמיתי בעצמו:

The Idea being expressed is that the Mishnayos were designed to be memorized, possibly originally orally. Therefore, Tiferes Yisrael suggests that each Mishna had its own “song”, tune or perhaps meter.  He goes on to say this is why sometimes certain Mishnayos are unexplainably short or long, sometimes in missing words sometimes having extra words. This is an order that the meter and rhyme should work properly.

This is not such a strange idea. There’s a field of study about cultures that are primarily oral, non-literary or pre-literary. Although there are about 3,000 languages spoken today in the world, in point of fact they’re only about 78 of those that have written literature (“Lore; an introduction to the science of folklore and literature”. Author: Edmonson, Munro S. Published: 1971.) In cultures that were pre-literate, many kinds of thoughts were held together by groups of sayings, Proverbs, and catchphrases and clichés. Research by Millman Party into the original Greek literature such as the Odyssey also has led him and others to conclude that it’s meter and catch phrases are based on it being originally an oral tradition, sung over in a particular way and only later was written down. 

http://nrs.harvard.edu/urn-3:hlnc.essay:ParryM.Studies_in_the_Epic_Technique_of_Oral_Verse-Making1.1930

Another perspective on the singing of Mishna comes from Chasam Sofer on Chumash Zos Haberacha 4:

ולכל היד החזקה ברש"י ששבר הלוחות ידוע על ידי שבירת הלוחות בא שכחת התורה ובימי אבלו של משה נשתכחו שבעה מאות הלכות כדאיתא במס' תמורה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו וענין הפלפול ובירור הלכה ידוע ליודעים והנה כמה פעמים מצינו בגמרא א"ל ומאי נפקא לך מינה א"ל גמרא גמור זמורתא תהא (ביצה דף כ"ד ע"א עיין ברש"י שם) ונלע"ד רמז נאה הנה ידוע דפלפול תורתינו הקדושה כוחו עצום מאוד ואיתא שהאר"י ז"ל הי' מפלפל בכח עד שהי' מזיע כי זיע של פלפול מסוגל לבער הקליפות (עיין בטו"ז הלכות פסח סימן ת"ס סעק"ב בשם האר"י ויעוין סימן ר"נ בשערי תשובה בשם האר"י) וידוע דלכן נקרא הפסוקי ופרשיות תהלים ושארי פסוקי שבח ושירה שאנו אומרים בין ברוך שאמר לישתבח פסוקי דזמרה לשון כריתה כמו ואת כרמך לא תזמור שמזמר עריצים ומבער כל הקליפות ומשטינים השוטטים באויר ומעכבים התפלה מלעלות מעלה מעלה והנה איתא בספר החיים מהגאון מו"ה רבן בצלאל אחיו של מהר"ל מפראג שתיבת ג'מ'ר'א' ר"ת ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל שהוא מחנה השכינה הסובבת מרכבה העליונה ומי שעוסק בגמרא מסובב מהם מד' כיתות מחנה השכינה אלו (יעוין תו"מ במדבר דף ב' בד"ה מחנה ישראל) ומשמרים ומצילים אותו מכל פגע ונגע רע ועל ידי פלפול הגמרא מבער ומזמר הקליפות וזה רמז לו ג'מ'ר'א' גמור למד גמרא ועי"ז זמורתא לשון זמירה תהא כהלכה מכלל דפליגי בירור הלכה קבוע (מש"מ):

His idea is a more mystical one, that the word zamor does not allude to song the simple meaning, but to pruning. And the particular investigative analysis of study of Torah has a way of pruning away the “kelipos” The contaminated shells of dross materialism that block us from access to godliness in this world

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Eruvin 60

Translations Courtesy of Sefaria