The Gemara explains that those three times the word rishon is mentioned with regard to the Festivals are necessary for that which the school of Rabbi Yishmael taught. As the school of Rabbi Yishmael taught: In reward for the three times the word rishon is stated with regard to the Festivals observed by the Jewish people, they were entitled to three matters also referred to as rishon: To eradicate the descendants of Esau, to the construction of the Temple, and to the name of Messiah.

אֶלָּא, הָנֵי שְׁלֹשָׁה ״רִאשׁוֹן״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׂכַר שְׁלֹשָׁה ״רִאשׁוֹן״, זָכוּ לִשְׁלֹשָׁה ״רִאשׁוֹן״: לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו, לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְלִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

The Maharsha beautifully explains the links between these three pairs:

The first “Rishon” mentioned is by Pesach, which represents redemption. Thus the vanquishing of Esau corresponds to it. The second “Rishon” is mentioned by Succos. Succos represents bring under the protection of the Shekhina, corresponding with the rebuilding of the Beis Hamikdash. The third “Rishon” is by the mitzvah of Lulav, which represents rejoicing before Hashem, which also corresponds with the messianic redemption. 

One question, what does the Gemara mean שמו של משיח  by the name of the Messiah, why not just say the Messiah?

The Maharal in Gevuros Hashem explains via a Gemara in Nedarim (39b) Which lists the name of the messiah as one of the seven items created before the creation of the world. They are: “Torah, and repentance, the Garden of Eden, and Gehenna, the Throne of Glory, and the Temple, and the name of the Messiah.”  What is notable is that these items are created before creation, which is a way of saying that they are not physical rather concepts. Even when it is talking about the temple, it doesn’t actually mean the physical one on the ground because that obviously was built by Solomon, instead it means the heavenly temple. 

Therefore, it is not so much the Messiah, but the concept of the Messiah. And that wasn’t meant by the name. A name and mysticism is the embodiment of its essential nature. Also in Biblical Hebrew, such as when Jacob wrestles with the Angel and asks for his name (Genesis 32:30) or when Hashem tells Moshe His name (Exodus 3:13). So in our Gemara The Jews merited the concept of the Messiah, not the actual Messiah.

Another interesting point that comes out from this is that if the Messiah was created before the creation of the world, our Gemara cannot be telling us that the Messiah was created in the merit of the Jews, because it was already created. Rather, we must understand that the concept of Messiah existed even before the creation of the world. There was some end goal and ultimate unification that is represented by the Messiah. However, that the Jews merited to have the Messiah come from them seems to be coming from their embracing them joy of the Mitzvah of Lulav.

ובפרק ד' דנדרים (ל"ט ע"ב) תניא ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח, תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, תשובה דכתיב בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל תשב אנוש עד דכא וגו', גן עדן דכתיב ויטע ה' גן בעדן מקדם, גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה, כסא הכבוד דכתיב נכון כסאך מאז בית המקדש דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, שמו של משיח דכתיב לפני שמש ינון שמו ע"כ. וביאור ענין זה כי רז"ל יודעי מצפוני החכמה כאשר עמדו על ענין העולם הזה אמרו, מאחר שיש הרכבה וחבור מדברים מחולפים והעולם מורכב מהם והפשוט הוא קודם למורכב אם כן יש דברים יאמר עליהם שנבראו קודם שנברא העולם המורכב והם דברים פשוטים. ואין לומר שאין הרכבה רק באותן המורכבים מד' יסודות אבל השמים וד' יסודות פשוטים אין בהם הרכבה, זה אינו שהרי הגשם יש בו הרכבה שהרי כל גשם מתחלק לחלקים ואם כן כל גשם מורכב מן החלקים, וגדר הגשם הוא שיש לו התפשטות האורך והרוחב והגובה, ואלו הם גדר הגשם ואם כן הגשם יש לו הרכבה מאלו הרחקים שהם האורך והרוחב והגובה. וכאשר הפליגו חכמים עוד בחכמה על צורת העולם הזה מצאו כי המורכב האחרון הוא האדם, וקודם לו מורכב הב"ח, וקודם לו מורכב הצמחים, וקודם לו מורכב הדומם, וקודם לו הגשם הפשוט הנאמר על ההרחקים בלבד וזהו התחלת העולם. כי כל שבעולם הוא גשמי, ודבר ברור הוא כי הגשם הפשוט אשר יש לו הרחקים השלשה דהיינו האורך והרוחב והגובה ויש לו שש פיאות דהיינו פאת המעלה ופאת המטה ופאת הימין ופאת השמאל ופאת הפנים ופאת האחור והם שש פיאות, ומפני כי אלו פיאות נוכחים זה לזה נחשב האמצעי שאינו פיאה רק עומד באמצע לענין בפני עצמו, והם נקראים שש קצוות עם היכל הקודש מכוון באמצע כי האמצעי מה שהוא באמצע אין לו בחינות שום צד כלל, ודבר זה יש לו מעלה נבדלת מן הגשם כי כל גשם יש לו התפשטות צד שזהו ענין הגשם התפשטות הרחקים, והאמצעי שעומד באמצע מתיחס לדבר בלתי גשמי שאין לו רוחק ולכך נקרא היכל הקודש מקודש מן הגשמי וכבר הארכנו בזה. ונחשב העולם הגשמי מורכב מאלו שש פיאות והאמצעי הם שבעה דברים, וכאשר הפשוט קודם למורכב שדבר זה ידוע כמו שאמרנו למעלה שהפשוט הוא קודם למורכב, אם כן אתה צריך לומר שיש ז' דברים ואינם מתיחסים לעולם הגשמי כלל, שהרי הגשם הוא שמורכב מאלו הפיאות אבל הם דברים בלתי גשמי והם קודמים לעולם והם מתיחסים לפשוטים יותר במה שאין בהם חבור הפיאות רק כל אחד מתיחס לפיאה אחת פשוטה מבלי הרכבה. ואם תאמר איך יצייר דבר זה שהרי כל פיאה בגשם, שזה אין קשיא כי אין אנו אומרים רק שהוא מתיחס בענינו אל פיאה ההיא בלבד רק כיון שהגשם מורכב משש פיאות והשביעי העומד באמצע, ואי אפשר שלא ימצא הפשוט קודם לו והוא פשוט יותר מבלי חבור כלל שכיון שהעולם הגשמי הוא מורכב וכל מורכב אחרון צריך שימצא קודם לו הפשוט שאין לו הרכבה זאת, שכל מורכב ימצא לפניו פשוט וכל אחרון ימצא לפניו קודם על זה יאמר כי אלו ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם. ואמר כי התורה נבראת קודם שנברא העולם, והיינו כי כנגד האמצעי שיש בעולם הגשמי המורכב, קודם האמצעי הפשוט לגמרי והוא התורה שהיא דרך האמצעי והישר שאין התורה נוטה מן הנקודה האמצעית הוא היושר ולכך הוא מתיחס אל האמצעי. ועוד כי כבר אמרנו לך למעלה כי האמצעי מתיחס לדבר הבלתי גשמי יותר, בעבור שהוא אמצעי ואינו נוטה לשום צד ואין לך דבר בלתי גשמי רק התורה שהיא שכלית, אף על גב שכל הדברים האלו הם בלתי גשמים אין דבר שכלי רק התורה, ואם תאמר מה שייך בריאה בתורה והיא דבר אין בו ממש כלל, ואין זה קשיא למבין כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, כי הגזירה על דבר מה שהוא גוזר הוא נקרא בריאה וגזר הוא ית' קודם על התורה לפי שגזירת היושר והאמת שיהיה העולם נוהג בו הוא קודם לכל, ועוד כי גזר הש"י קודם לכל שיהיה לעולם ציור וסדר שיהיה נוהג בו, וזהו שהתורה נבראת תחלה שהרי התורה היא ציור וסדר העולם אשר נוהג בו, ולפיכך אמרו (ב"ר פ"א) כשברא העולם היה מביט בתורה וברא העולם כי היה מביט בציור וסדר אשר גזר שיהיה לעולם ובו ברא העולם. ואם תאמר אם כן יהיו יתר מששת ימי המעשה, אין זה קשיא כי אלו זמן נופלים תחת המשך זמן כי כל אלו דברים הם דברים בלתי גשמים ואינם נופלים תחת הזמן, כי זמן ששת ימי בראשית תולה בגשם הגלגל ולכך לא שייך באלו זמן ששת ימי המעשה. ומעתה התבאר לך מה שאמרו כי התורה נבראת קודם שנברא העולם, שמאחר שהפשוט קודם למורכב היה גזירת הפשוט קודם למורכב והאמצעי הפשוט הנבדל מן הגשם היא התורה כמו שהתבאר. אמנם התשובה היא הפשיטות מן צד המזרח וזה כי מזרח נקרא התחלה וקדם בכל מקום בכתוב, וכמו שיקרא מערב אחור נקרא המזרח קדם ופנים, ומצאנו מזרח הוא התחלת העולם ומערב אחרית העולם, ואל התחלה מתיחס התשובה כי כל בעל תשובה צריך הסתלקות החטא שלו ואין דבר מסלק רק ההתחלה כי ההתחלה היא נבדלת מן החטא שהרי אין חטא בהתחלה, וכאשר יחזור להתחלתו נסתלק ממנו החטא. ובב"ר (פ' כ"א) וישכן מקדם לגן עדן מצאנו בכל מקום רוח מזרחית קולטת, היא שקלטה האדם דכתיב וישכן מקדם לגן עדן, היא שקלטה קין דכתיב וישב בארץ נוד קדמת עדן, רוצח דכתיב אז יבדיל משה ג' ערים מזרחה שמש וגו', וכל ענין זה שמזרח נקרא קדם והתחלה ואין קולט את בעל תשובה רק דבר שהוא התחלה שדבר שהוא התחלה הוא הסתלקות החטא שלא ימצא חטא בהתחלה, ולפיכך מתנועע הבעל תשובה תמיד אל המזרח כי שם ימצא הסתלקות החטא. ואמרו כי התשובה נבראת קודם שנברא העולם, כי ההתחלה שחוזר עליו בעל תשובה צריך שיהיה התחלה פשוטה נבדלת לגמרי, כי ההתחלה שאינו פשוטה אינה נבדלת מן החטא שכל דבר שאינו פשוט והוא מורכב הוא גשמי והגשמי שייך בו החטא, ובעל התשובה צריך שיהיה נבדל מן החטא ואינו נבדל מן החטא ומסתלק ממנה רק בשביל התחלה הפשוטה הנבדלת שאין שייך בה חטא לגמרי, ולא בהתחלה גשמית שאף שמים שייך בו חטא דכתיב (איוב ט״ו:ט״ו-ט״ז) אף שמים לא זכו בעיניו, ר"ל כי אף שמים שהם גשמיים נכבדים זכים בתכלית הזכות מצד שהם גשם לא זכו בעיניו, שאינם בלא חסרון כלל שהגשם יש בו חסרון וכיון שהם בעלי חסרון לא זכו בעיני השם יתברך שהוא פשוט נבדל. ולפיכך אי אפשר שיהיה התשובה באדם בכח התחלה גשמית שדבר זה אינו כי בכח אותה התחלה לא היה כאן הבדל מן החטא אלא בכח התחלה אלקית בלתי גשמית והיא פשוטה, ולכך מדריגת התחלה הזאת קודם שנברא העולם ובאותה התחלה הפשוטה כח התשובה להיות נבדל מן החטא, ואם לא כן לא היה האדם נבדל מן החטא, נמצא כאשר בעל תשובה נסתלק מן החטא זהו בכח התחלה פשוטה מן הגשמית וזאת התחלה הוא מה שגזר הש"י שיהיה לעולם התחלה פשוטה, ולפיכך כל בעלי תשובה מתנועעים אל צד המזרח שהוא התחלה ובהתחלה הפשוטה היא הסתלקות החטא. ואמרו עוד כי גן עדן נברא קודם שנברא העולם, כי ג"ע הוא הפשיטות מן דרום כי דרום נקרא ימין בכל מקום וצפון נקרא שמאל כדכתיב צפון וימין אתה בראתם, וכן הרבה בכתוב, והימין נקרא יד אחת והיא ראשונה ואין בה שניות ויד השמאלית נקראת יד שנית וכאשר יש יד שנית אז יש שניות ובכל שניות יש התנגדות, ולפיכך הגן עדן ששם המנוחה והעונג ואין התנגדות כלל הוא כנגד צד דרום שהיא אחת ואין בה שניות והגיהנם שהוא הפך זה שיש דין והתנגדות לנמצא הוא נגד צד שמאל ששם השניות. וזה תבין מה שאמרו (ב"ר פ"ו) למה לא נאמר כי טוב בשני מפני שבו נברא גיהנם, פי' מפני שהגיהנם יש בו התנגדות הוא מתיחס לשניות שכל שניות יש בו התנגדות ונברא ביום השני המתיחס לזה, ולפיכך הפשיטות הגמור שאין בו הרכבה מן צד דרום שהוא ימין הוא גן עדן כי הימין אין בו התנגדות, וגן עדן פשוט גמור ואין שם התנגדות וכן פשיטות צפון הוא שהיא פשוטה לרע הוא הגיהנם, ומפני שהשם יתברך גזר על הפשוטים בבריאתם קודם למורכבים לכן אמר שגן עדן נברא תחלה, וכן גיהנם דהיינו שקדם בריאת פשוטים למורכבים. ואמר שכסא כבוד נברא תחלה הוא כנגד צד המעלה כי המעלה הוא ההתנשאות אל הדבר וההתנשאות הפשוט שהוא מבלי שמתערב עמו שום צד מטה הוא כסא הכבוד, כי צד המעלה של עולם הגשמי יש עמו המטה ומפני כך המעלה של עולם הגשמי אינו המעלה במוחלט שהוא בלי הצטרפות לו שום מטה, אבל המעלה המוחלט הוא המעלה הפשוט והוא כסא הכבוד שהוא רם ונשא כדכתיב (ישעיהו ו׳:א׳) ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. ואף כי אין השם יתברך צריך לכסא מכל מקום מדריגת מלכות עולם שהוא יתברך מתנשא עליהם נקרא כסא הכבוד, כי אין פי' כסא רק המלכות כמו (בראשית מ״א:מ׳) רק הכסא אגדל ממך וכן בכל מקום וכבר התבאר זה בהקדמה. וקודם שנברא העולם גזר השם יתברך בחכמתו שיהיה מדריגת מלכות עולם והתנשאות המלכות ולא יהיה השם יתברך מסולק מן העולם לגמרי רק יהיה התנשאות מלכות עולם על הנמצאים, ומדריגת מעלה זאת המעלה הפשוט וכמו שאמר ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ר"ל שהוא מתנשא בהתנשאות עליון על הנמצאים כלם, ולפיכך אמרו שכסא כבוד נברא קודם שנברא העולם שכבר אמרנו כי הפשוט הוא נברא תחלה. וכן מה שאמרו שנברא בית המקדש קודם שנברא העולם זהו מצד המערב, כי המערב נקרא אחור וכל דבר שהוא אחור הוא השלמה כמו שמבואר למעלה, ובית המקדש הוא השלמה שהוא משלים העולם והיא השלמה פשוטה, שהמערב הוא השלמה אבל הוא בלתי פשוט לגמרי שצד המערב בעולם הגשמי המורכב מכל צדדין אינו פשוט, אבל בית המקדש הוא נבדל בעצמו כי מעלת בית המקדש אינו העצים והאבנים רק קדושתו האלקית שדבק במקדש ודבר זה נברא קודם שנברא העולם מאחר שבריאת הפשוט קודם למורכב ודבר זה מבואר. וכן מה שאמר שמו של משיח ר"ל עצם מעלת המשיח מה שהוא מיוחד מבין שאר הנבראים מעלתו המיוחדת לו נקרא שמו, כי השם הוא מורה על דבר המיוחד בו מבין שאר הנמצאים, ולפיכך אף כי המשיח בעצמו לא נברא קודם שנברא העולם, אבל שמו דהיינו מה שהוא מיוחד בו נברא קודם שנברא העולם שגזר השם יתברך קודם שנברא העולם על המעלה שלו המיוחדת לו וגזירתו יתברך היא הבריאה בעצמו. ודבר זה הוא כנגד צד המטה, כי צד המטה בבחינה מה הוא עליון כמו שהעליון אין דבר עליו כך אין דבר על המטה ודבר זה ידוע מענין המטה, ונמצא כי המטה מצד זה הוא עליון כי אין דבר עליו והוא כנגד שמו של המשיח שיהיה מושל בתחתונים שאין עליו ממשלה דכתיב (ישעיה נ"ב) וירום וגבה ונשא, ולפיכך המטה הוא ראשית מפני שמצד המטה אין קודם לו ונבראו שמים וארץ בראשית והאחד הוא המעלה והשני המטה, וכן משיח נקרא ראשון מטעם זה דכתיב (ישעיהו מ״א:כ״ז) ראשון לציון הנה הנם מפני שאין קודם לו בהתנשאות, ולפיכך שמו של המשיח נברא קודם שנברא העולם כי הפשוט הוא קודם למורכב. כלל העולה מן המאמר הזה אשר העמיקו חכמים כי כל דבר שנברא בעולם יש בו הרכבה ובודאי הפשוט יש לו בריאה קודמת, ואלו ז' דברים הם הם הפשוטים כמו שהתבאר למעלה, ובארנו לך כי בית המקדש הוא שלימות העולם ולפיכך הוא מתיחס לצד מערב שהוא השלמה, ועוד יתבאר בפרק שאחר זה:

Maharsha 

בד"ה כדתני דבי ר"י אע"ג דכתיבי טובא כו' דמסתברא דמהכי דכתיבי במקרא קודש כו' עכ"ל ר"ל הני ג' דכתיבי בפ' מקרא קודש בפרשת אמור שמתחיל בה אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש וגו' והיינו שביתת רגל דפסח ושביתת רגל דסוכות ונטילת לולב דכתיבי בהך פרשתא ואייתי להו בשמעתין ובהכי ניחא דלא פריך בשמעתין בשביתת רגל דפסח מקרא דלקמיה דכתיב בפ' בא דכתיב ביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי וגו' ומייתי קרא דבתריה בפ' אמור ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם משום דההוא אתי למסקנא להך דרשה דג' ראשון דכתיבי בפ' מקרא קדש וההוא קרא דפרשת בא לא חשיב כיון דכתיב בהך מצוה דשביתת רגל דפסח ועוד יש לישב דניחא ליה לאתויי קרא דפ' אמור דליכא התם לשנויי וי"ו מוסיף על כו' מה שאין כן בהאי קרא דפ' בא בשביתת רגל דפסח דמייתי איכא וי"ו מוסיף כו' מיהו ק"ק בשביתת רגל דסוכות דמייתי ביום הראשון שבתון וגו' אמאי לא מייתי קרא דלקמי' בהך פרשתא גופיה ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת וגו' והתם נמי ליכא לשנויי וי"ו מוסיף כו' ודו"ק:

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Pesachim 5