In light of Rav Pappa’s statement, the Gemara discusses the topic of mealtimes. The Sages taught in a baraita: Eating in the first hour of the morning is the time of eating for Ludim, who are members of a nation of cannibals, and they are ravenous and in a hurry to eat. The second hour is the time of eating for robbers [listin]. Since they spend the night stealing, they eat early in the morning. The third hour is the time of eating for heirs, i.e., people who inherited a lot of money and do not work for their sustenance. Their only preoccupation in the early hours of the morning is eating. The fourth hour is the time of eating for workers. The fifth hour is the time of eating for Torah scholars. The sixth hour is the time of eating for all people.

תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁעָה רִאשׁוֹנָה — מַאֲכַל לוּדִים. שְׁנִיָּה — מַאֲכַל לִיסְטִין. שְׁלִישִׁית — מַאֲכַל יוֹרְשִׁין. רְבִיעִית — מַאֲכַל פּוֹעֲלִין. חֲמִישִׁית — מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. שִׁשִּׁית — מַאֲכַל כׇּל אָדָם.

Who were these Ludim? Rashi says they are cannibals. Perhaps Rashi is referring to the procurers of the Gladiator fights known as Ludarii. Though they did not actually eat entire humans like typical cannibals they did eat parts such as blood or livers of the losers, hoping to acquire life force from the recently deceased.

http://www.jewishencyclopedia.com/articles/6695-gladiator

The idea that Ludim were Gladiators is supported by two more stories in the Gemara, both fascinating historical information, one Story of Reish Lakish (Gittin 47a) before he became a sage, and one of another Jew (ibid 46b). In both situations Reish Lakish and this other person ransomed themselves to be gladiators, apparently out of financial need. In exchange for payment to their heirs they would agree to fight in the arena. 

On a different note there is a Derash from the Maharal on our Gemara:

Each time slot represents a different relationship with body and soul. Thus the ones who are so intensely attached to hedonistic pleasures (i.e., the Ludim) who “eat” that is consume earthly pleasures within the first hour of the day, are “cannibals” metaphorically in that they live off of other humans by their traitorous acts such as l’shon hora, cheating etc. The next level are gangsters, who also live off of others by stealing. The next level are those who inherit money, i.e. non-productive folk. It progresses to an hour for ordinary honest folk who work for a living. Their relationship to pleasure is normal and balanced but the sages, wait until the fifth hour, thus even further reducing their attachment to worldly pleasures. (Maharal doesn’t explain what the last hour stands for. I’m wondering if the point is that the Talmid Chacham should not push it too far, and then end up underperforming from lack of sustenance, represented by the last hour, described as for all people, hinting at a return to ordinary instead of excellence.)

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Pesachim 12xxx

Maharal Nesiv Haolom, Nesiv Derech 1

בפרק קמא דשבת (י', א') תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים שניה מאכל לסטים שלישית מאכל יורשים רביעית מאכל כל אדם חמישית מאכל פועלים ששית מאכל ת"ח מכאן ואילך כזורק אבן לחמת. אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא אבל אי טעים מידי בצפרא לית לן בה. ויש לתמוה מאי בא לומר בזה שבשעה ראשונה מאכל לודים. אבל דבר זה בא לומר כי האדם כאשר הוא להוט אחר אכילתו הגופני עד שאוכל שעה ראשונה, אם כל כך הוא להוט אחר אכילה סוף סוף כאשר לא יהיה לו יהיה אוכל הבריות כמו שעושים הלודים שאוכלים הבריות. ואם לא יאכל הבריות עצמם יהיה מזיק את האדם אף בגופו כדי שימצא תאותו, כמו אלו שמזיקים בני אדם בגוף וממון שלהם והם נקראים שאוכלין הבריות בשביל הנאת ממון שסוברים שיגיע להם מזה ממון. ואם אינו להוט כל כך אחר אכילה ושתיה ואוכל בשעה שנייה הוא מאכל לסטים, סוף סוף כאשר לא יהיה לו יהיה מלסטם הבריות ממון שלהם, לכך אמר שעה שניה מאכל לסטים. שעה שלישית מאכל יורשים, כלומר שנחשב מי שאוכל בשעה ג' שהוא מפזר ממון שלא לצורך כמו שדרך היורשים שלא יגעו בממון שמפזרים הממון שירשו ולכך שעה ג' מאכל יורשים. שעה רביעית מאכל כל אדם שכשאוכל כך אינו סובל שום צער ורעב כלל. חמישית מאכל פועלים כלומר שרוצים להצטער קצת בשביל שירויחו ולכך חמישית מאכל פועלים שמרויחים במלאכתם. ואמר ששית מאכל ת"ח שראוי להם שיקנו תורה ואם יאכל שעה חמישי' אין התורה נחשבת יותר אליו ממה שנחשב המלאכה אל הפועל שהוא דבר ממון, וצריך האדם למעט גופו בשביל התורה השכלית כמו שבארנו לעיל בנתיב התורה. ואל יאמר א"כ אין דעתי מיושבת עלי כאשר לא אכלתי ויצא שכרי בהפסדי, ואין זה כך אדרבה קודם אכילתו שכלו ודעתו מיושבת עליו יותר, ולפיכך שעה ששית ראוי שיהיה מאכל ת"ח. וזהו מחזיק הפירוש אשר פרשנו על זה שאמרו קודם שיאכל וישתה יש לו שתי לבבות ואחר שיאכל וישתה יש לו לב אחד שנאמר ואיש נבוב ילבב. ורש"י ז"ל פירש יש לו כמה לבבות שאינם מסכימים לדעת שלימה, ואם כן קשיא למה יאחר הת"ח במאכל שלו אדרבא יאכל הת"ח קודם פועלים שיהיה לו דעת שלימה, ולכך פרשנו כי קודם שיאכל יש לו שני לבבות להבין הטוב, אבל האכילה מבלבל השכל וזה ידוע, לכך יש לת"ח להמתין באכילתו עד שעה ששית. ועוד שאר דרך ארץ הרבה מאוד, ואל יאמר האדם שהוא גדול בעמו אין צריך לנהוג בדרך ארץ שהוא שייך אל שאר סתם בני אדם, שזה אינו:

Magid devarav le-Yaakov 102

ת"ר שעה ראשונה מאכל לודים. שעה לשון הפרשה כמו אל מנחתו לא שעה ושעה ראשונה פי' סיבה ראשונה שאדם מופרש מהשי"ת מאכל לודים פירש"י אוכלי אדם היינו מי שיש לו מדת לשון הרע כדאמרינן לשנא תליתאה, שני' מאכל יורשים שאין עושים מעשים טובים רק סומכין על זכות אבות, שלישית מאכל פועלין היינו שעובדים ע"מ לקבל פרס, רביעית מאכל כל אדם היינו שאוכלים מאכל של אדם הצדיק נק' כל כההיא דר"ח בן דוסא שכל אלו נעתקים ומפורשים מהש"י מלעשות עובדות בשלימות.