The Gemara discusses that we learn from the verse by Nazir which prohibits bread soaked in wine two possible halakhic ideas. The first principle is Ta’am Keikar, that taste is forbidden like the actual wine itself. The second is heter mitztaref le-issuer, that permitted food matter and forbidden food matter can combine to form a kzayis of forbidden food, even when technically there isn’t a full kzayis of forbidden substance.

The Noam Elimelech on parashas Naso observes homiletically each possible opinion represents a truth about the Nazirite vow. The Nazir is a person who has difficulty negotiating the pleasures of this world and sees it as necessary to voluntarily abstain from what is permitted to reign in his desires. It is not considered a preferred way to manage, because one should enjoy what is permitted in a proper manner. As indicated by Talmud (Nazir 19a), it is a sin to bring pain upon oneself via unwarranted deprivation. However, when the person sincerely vows out of a wish to learn the virtue of delay of gratification, then it is valuable. As with most psychological and spiritual judgment calls, it is painstaking soul-searching. 

Noam Elimelech sees two ideas of abstention represented in these derashos. The first derasha, that learns Ta’am Keikar taste is as forbidden as the substance, hints at idea that desire is as bad as the actual sin. Meaning, the state of ruminating and obsessing over the sin, causes the person to be in a prolonged state of impurity. The Gemara (Yoma 29a) tells us, “thoughts of transgression are worse than transgression itself.”  Why is this so?

In addiction psychology, the loss of sobriety is often merely the final stage in a process of loss of sober thinking that may have begun days or weeks earlier. Many addicts go into “cruising mode”, in which they are preoccupied and obsessing over how to get their next fix, and the titillation of that experience can be as addictive as the substance or process that hooks them.

The second derasha, that permitted substance aggregates along with forbidden to meet the Shiur of kzayis, hints at the problem of technically permitted activities that still can be a slippery slope to sin. That is that the permitted can somehow become part of the forbidden.

Both of these challenges and imbalances in self management are part of the Nazir’s developmental task, and of course our own.

נועם אלימלך נשא

"וכל משרת ענבים" ע"ד דדרשינן בגמרא חד אמר לטעם כעיקר וחד אמר להיתר מצטרף לאיסור, והיינו חצי זית היתר וחצי זית איסור מצטרף. ונראה שמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ואחד רמז בדבריו הקדושים דבר אחד והשני דבר אחר, והוא "טעם", היינו הסתכלות איסור חלילה או איזה מחשבה והרהור רע חלילה הוא "כעיקר" עבירה גופה, וצריך לשמור עצמו מאד בזה כמו מהעיקר עבירה, ומר אמר "להיתר" כו׳, דהנה עיקר מניעת האדם מעבודת הבורא הוא עסק הפרנסה שקשה כו' כקריעת ים סוף, ורובם נכשלים חלילה בעסק משא ומתן שצריך ליזהר מאד בזה וכולי האי ואולי. וזה שאמרה היונה "רבונו של עולם יהיו מזונותי כו׳ ומסורים בידך", פירוש שהבחירה יהיה בידך, שאתה תבחר ולא אני בעסקי מזונות, כי מתיראת אנכי שאם יהיה בידי זאת, שלא אתמוטט חלילה מחמת שצריך לזה שמירה גדולה. וזהו "חצי זית איסור וחצי זית היתר מצטרפין", דהיינו שקצת עושין באמונה לפעמים, ולפעמים להיפך ח"ו, אז גם ההיתר נבלע באיסור חלילה, וזהו "וכל משרת ענבים".